למה הגוף שלי דרוך גם כשאין סיבה?

אם הגוף שלך דרוך גם כשאין סכנה ממשית, וגם אם יש באמת סיבות להיות דרוכה — את מרגישה שיש בך אמונה שדברים יסתדרו, ועדיין את חיה על הקצה...

אם את מרגישה במתח למרות שהחיים על הנייר בסדר, ואם ניסית כבר להבין, לחשוב אחרת, להירגע — וזה לא באמת עבד...

חשוב שתדעי: זה לא כי את חלשה. וזה לא כי משהו בך מקולקל.

הגוף שלך עושה בדיוק את מה שהוא למד לעשות כדי להגן עלייך. לא כי יש איום עכשיו — אלא כי פעם, חווית איזשהו חוויה, שלימדה את הגוף שלך שהוא צריך להיות מוכן ולהגן על עצמו.

וזאת תגובה טבעית של הגוף.

למרות שיש קולות פנימיים שאומרים לך שאת לא עושה מספיק, או מאשימים ומבקרים אותך — חשוב שתדעי שזה לא "את". זאת מערכת העצבים והמנגנון של הגוף. והיום את הולכת להבין בדיוק איך המערכת הזאת עובדת.

כשהגוף לומד דריכות — הוא לא "שוכח" אותה דרך היגיון. זה לא כישלון שלך. זו ביולוגיה.

חשוב להבין איך מערכת העצבים עובדת — הגוף לא חי רק בהווה. הוא חי על פי דפוסים עצביים שנוצרו מחוויות עבר.

כשחווינו לאורך זמן סטרס, חוסר ביטחון, דריכות רגשית ועומס שלא קיבל ויסות — מערכת העצבים למדה: "העולם לא לגמרי בטוח. צריך להיות על המשמר."

ואז — גם כשהראש יודע שהכול בסדר — הגוף ממשיך לפעול מתוך זיכרון.

כשהגוף מתרגל לחווית סטרס קבועה, ביולוגית מה שקורה זה שהוא מתחיל להפריש הורמוני סטרס (קורטיזול), ונוצר מצב שמרוב הורמוני סטרס הוא נהיה מכור.

הגוף מתמכר להורמון הסטרס, קורטיזול. לא כי זה טוב — אלא כי זה מה שמוכר לו.

ולכן:

• כל ניסיון "להירגע" מפעיל עוד לחץ.
• ניסיון לשליטה עצמית רק מגבירה את הדריכות.
• חשיבה חיובית לא באמת נוגעת במערכת העצבים.

כי מערכת העצבים לא משתנה דרך מחשבה — אלא דרך חוויה חדשה.

אפשר להבין את זה הכי טוב בהקשר של אהבה. כשאת נמצאת ליד אדם שעושה לך טוב, בכל נשיקה או חיבוק — המוח שלך מפריש אנדורפינים ודופמין (הורמוני האהבה), מה שגורם לך לרצות להיות קרובה לאדם הזה עוד ועוד. והתוצאה היא התמכרות.

ברגע שתלמדי את מערכת העצבים, תוכלי להבין איך את יכולה להפוך את ההתמכרות של המוח לחרדה לטובתך. בדיוק כמו באהבה.

הגוף נרגע לא כשמשכנעים אותו — אלא כשנותנים לו פולסים של ביטחון. לא בבת אחת. לא בכוח. אלא דרך חוויות קטנות שחוזרות על עצמן.

על פי עקרונות הנוירופלסטיות (מדע גמישות המוח), כל חוויה חדשה של ביטחון — יוצרת חיבור עצבי חדש.

והגוף לומד: "אולי אני לא חייב להיות דרוך כל הזמן."

בתרגולים המצורפים בסוף הקריאה — אנחנו לא ננסה להירגע, לא נתקן, ולא נעלים את החרדה. רק נתחיל ליצור תנאים שבהם הגוף שלך יכול להרפות, אפילו במעט.

וזה מספיק להתחלה.